ס"ע 14330-11-11

תקציר

פסק הדין דן בזכאותם של שבעה תובעים שהועסקו בחברת שמירה לפיצויי פיטורים לאחר שהחברה הפסידה בחוזה עם רכבת ישראל. התובעים, שעבדו כבודקים או שומרים באתרי הרכבת, טענו כי עליהם לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים למרות שהמשיכו לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות קבלן אחר, שכן הנתבעת לא הציעה להם מקומות עבודה חלופיים סבירים. בית הדין הסכים עם התובעים וקבע כי מאחר ולעובדים היה קשר ישיר לאתר והם המשיכו לעבוד באותו מקום לאחר החלפת החוזה, הם זכאים לפיצויי פיטורים מהנתבעת, גם אם סירבו להצעות עבודה חלופיות. פסק הדין פירט גם היבטים כגון קביעת שכרם של התובעים, ימי עבודה וניכויים בגין הפסקות, דמי חגים ופדיון חופשות. נמצא כי הנתבעת לא הוכיחה כי העובדים קיבלו הפסקות כהגדרתן בחוק ולכן לא יכלה לנכות זמני הפסקה מטענות התובעים. בית המשפט הכריע גם בטענותיו הפרטניות של כל תובע, תוך התחשבות בנסיבותיו הספציפיות. לסיכום, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצויי פיטורים, ופיצויים נוספים לרבות פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה, הוצאות נסיעה ושכר טרחת עורך דין, כולם מחושבים על פי הנחיות ספציפיות שהותוו בפסק הדין. ההחלטה התקבלה לטובת התובעים, והורתה לנתבעת לפצות אותם בתשלומיהם המגיעים להם, בתוספת ריבית, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.