ת"א 4031/02

תקציר

פסק הדין משרטט סכסוך מורכב בין בעלי יחידות דיור על רקע השתלטות בלתי מורשית ובנייה על רכוש משותף על ידי אחד הנתבעים. התובעים, המחזיקים יחד ב-22.84% מהבית המשותף, מבקשים פסק דין הצהרתי, השבת השטחים המשותפים שפלשו אליהם, פינוי הנתבעים משטחים אלה וצווי מניעה למניעת המשך העבודה. כמו כן, הם דורשים תשלום דמי שכירות הולמים עבור השימוש שעשו הנתבעים ברכוש המשותף, בטענה לפגיעה בזכויות הקניין שלהם. נמצא כי הנאשמים, המודים בביצוע הבניה אך טוענים כי הייתה להם הסכמה ופיקוח, פעלו שלא כדין. השופט מצדד בתובעים, וקובע כי עדותם של הנתבעים אינה מהימנה ומעשיהם מהווים פגיעה בזכות הקניין. עם זאת, בשל השיהוי של התובעים בנקיטת הליכים משפטיים במשך שנים רבות, השופט מסרב להורות על השבת הנכס למצבו הקודם, ובמקום זאת בוחר בסעדים כספיים. הנתבעים נדרשים לשלם לתובעים דמי שכירות הולמים עבור השימוש ברכושם המשותף, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופטת מדגישה את חשיבות זכויות הקניין ואת שיקול הדעת המוגבל במקרים כאלה, אך השיהוי של התובעים מונע שיקום מלא. פסק הדין נועד לאזן בין ההגנה על זכויות הקניין לבין חוסר המעשיות של שיקום מלא לאחר שימוש בלתי מורשה ממושך.