עמ"נ 11707-01-16

תקציר

המערער, המפעיל שוק, חולק על החלטת הרשות העירונית לחייב אותו בארנונה מסחרית, וטוען כי השוכרים בפועל – הסוחרים הפועלים בשוק – צריכים להיות חייבים במיסים. בית המשפט מסביר כי על פי החוק הישראלי, האדם שיש לו את הזיקה הקרובה ביותר לנכס נחשב ל"מחזיק" האחראי לתשלום ארנונה, וזה בדרך כלל המפעיל או השוכר, ולא הבעלים. המחזיק נקבע על ידי בדיקה למי מהצדדים יש את הקשר המשמעותי ביותר לנכס, גם אם זכותו להשתמש בו מוגבלת. במקרה זה, מאחר שלמערער שליטה בלעדית על פעילות השוק, לרבות קביעת ימי ושעות הפעילות, ניהול הצוות ותחזוקת המקום, הוא נחשב למחזיק. הסוחרים יכולים, לכל היותר, להיחשב כשוכרי משנה, המוחרגים במפורש מחבות המס על פי חוק. יתר על כן, הימנעותו של המערער מליידע את העירייה על נוכחות הסוחרים בשוק – משימה מסורבלת בשל השינויים התכופים בסוחרים – משמעה כי הוא נותר אחראי. בית המשפט דוחה גם את טענת המערער כי יש לחייבו רק בגין השעות בהן השוק פתוח, ומציין כי הארנונה מוטלת מדי שנה ללא קשר לשעות הפעילות בפועל. טעויות העבר של העירייה בגביית המסים אינן מחייבות אותה להמשיך ולעשות טעויות אלה, וכל מקרה נבחן לגופו. לבסוף, בית המשפט מציין כי טענת המערערת לשנת המס 2012 לא הועלתה כראוי ואינה נדונה בערעור זה. מטעמים אלה, דוחה בית המשפט את ערעורו של המערער ומורה לו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין.