ע"פ 226/54

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לערעורים שהגישו שני נאשמים, משה אלופי ובויאר, על הרשעתם וגזרי דינם בגין שוחד ועבירות נוספות הקשורות לתפקידם במשרד ממשלתי מושחת. הערעורים מתמקדים בהכנת עדים על ידי התביעה ובחומרת העונשים. היועץ המשפטי לממשלה מגיש גם ערעור נגדי בעניין החלפת סעיפי האישום והקלה בעונשים. בית המשפט מתייחס תחילה לתלונתה של אלופי על הכנה לא נכונה של עדים על ידי התביעה, תוך הבחנה בין רענון זיכרונם של עדים לבין אימון אסור. בעוד הראשון מקובל, האחרון מהווה הדרכה והוא פסול. עם זאת, בית המשפט מציין כי הכנה פסולה אינה פוסלת את עדותם של העדים, אם כי היא עשויה להשפיע על משקלה. לאחר מכן, בית המשפט דן בערעור הנגדי בנוגע לעונשים שהוטלו על ידי הערכאה הנמוכה יותר. היועץ המשפטי לממשלה טוען כי יש להחמיר את העונשים משום שהנאשמים ערערו על עונשם הראשוני. בית המשפט דוחה טענה זו וקובע כי עצם הגשת הערעור על ידי הנאשמים אינה יכולה להוות סיבה להחמרת עונשם. עיקר הערעור שכנגד נוגע להחלפתם של אישומי שוחד מסוימים נגד אלופי באישומים של מעילת אמונים על ידי הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט מסכים עם היועץ המשפטי לממשלה כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בהחלפה זו, ובמקום זאת מרשיע את אלופי בעבירות השוחד. באשר לערעורו של בויאר, בית המשפט דוחה את טענתו כי הוא היה שליח בלבד ויש לראות בו מתחת לחובתו ביחס לעבירות השוחד. בית המשפט קובע כי בויאר סייע לאלופי בביצוע המעשים הבלתי חוקיים ולא היה רק משתתף פסיבי. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה בנימוקי הערעור של אלופי בנוגע לממצאי הערכאה הנמוכה יותר ולעונשו. הוא מציין את חומרת העבירות, שהיו כרוכות בשחיתות, זיוף ופגיעה במאמצי המדינה לגייס חיילים משוחררים. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את ערעורי הנאשמים ומקבל חלקית את הערעור הנגדי של היועץ המשפטי לממשלה. היא מרשיעה את אלופי בעבירות השוחד כפי שהן נטענות בכתב האישום ומטילה עונשי מאסר חופפים של שנה לכל אחת מעבירות השוחד, בנוסף לשלוש שנות המאסר בעבירות אחרות, כאשר עונשו של בויאר נותר ללא שינוי.