ת"א 8028/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר תוקפן של שתי צוואות וביטול צו קיום צוואה. הצוואה הראשונה, שנחתמה בשנת 1984, מציינת לכאורה את התובעת כמוטבת העיקרית, ואילו הצוואה השנייה, שנחתמה בשנת 1992, מציינת את שמה של אשת המנוח. לאחר פטירתו של המנוח בשנת 1993, הוצא צו קיום צוואה לביצוע הצוואה השנייה. כעת מבקש התובע להכריז על הצוואה הראשונה כתקפה ועל הצוואה השנייה, יחד עם צו קיום הצוואה, בטלות ומבוטלות. הנושא המרכזי הוא קביעת בית המשפט בעל סמכות מהותית לדון בתיק. בעוד התובעת טוענת כי מעורבותו הקודמת של בית המשפט המחוזי במתן צו קיום הצוואה מקנה לה סמכות לפי סעיף 72 לחוק הירושה, הנתבעים חולקים על כך. בית המשפט מגיע למסקנה כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בעניין. היא מפרשת את החוקים והתקנות הרלוונטיים וקובעת כי הבקשה לביטול צו קיום הצוואה הקודם אינה בסמכותו של בית המשפט המחוזי, מה גם שלבית המשפט לענייני משפחה יש כיום סמכות לדון בענייני ירושה. הוראות מעבר ותקנות תומכות בפרשנות זו. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי בירור כל הסוגיות בבית משפט אחד, במקרה זה בית המשפט לענייני משפחה, מבטיח דיון אחיד ומתיישב עם כוונת המחוקק העומדת מאחורי הקמת בית המשפט לענייני משפחה לטיפול ב"ענייני משפחה", לרבות סכסוכי ירושה. פסק הדין מעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה ומדגיש את היעדר ההוצאות בשל יוזמת בית המשפט בהעלאת סוגיית הסמכות.