רע"א 2180/06

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך רכושי הנוגע למבנה מסחרי הרשום כבית משותף. תקנון הבית המשותף של הבניין, שנחתם בשנת 1986, מפרט את הזכויות והזכויות של בעלי יחידות שונות בבניין, במיוחד בכל הנוגע לבנייה על הגג. בעלי יחידה 15, שהם גם בעלי הגג, מעוניינים להקים במקום בניין מגורים ומשרדים בן שש קומות, אך חלק ניכר מהבנייה המתוכננת יפגע בשטחים הנחשבים לרכוש משותף. המשיב, בעל יחידה ו', התנגד לתוכנית הבנייה והגיש תביעה. בית משפט השלום פסק לטובת המשיב ופירש את חוקי העזר ככאלה שאינם מאפשרים בנייה על שטחים משותפים ללא הסכמת בעלי היחידות האחרים. המבקשים, בעלי יחידה 15, ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי יש לבחון את תכליתו העיקרית של חוק העזר וכי פסק הדין של הערכאה הנמוכה פוגע בהם באופן בלתי מידתי. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שימת דגש על ההגנה על זכויות הקניין ועקרון תום הלב. לאחר מכן הגישו המבקשים רשות ערעור לבית המשפט הנוכחי, בניסיון לפרש את התקנון לטובתם. אולם בית המשפט דחה את הבקשה והדגיש כי הערעור נועד להבהיר מצב חוזי ייחודי, שאינו מתאים לערעור על גלגול שלישי. עוד ציין בית המשפט כי פסק הדין התבסס על הגנה על זכויות הקניין ותום הלב, שהם עקרונות יסוד במשפט הישראלי, ולא על משפט קוז, כפי שטענו המבקשים. המשפט, לטענת המבקשים, מעדיף יעילות כלכלית על פני שיקולים משפטיים אחרים. בית המשפט הדגיש כי המשפט הישראלי בדבר זכויות קניין מושתת על עקרונות מוסריים ואתיים וכי שיקולים כלכליים אינם גוברים עליהם. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא שיקולים מכריעים לתמיכה בעמדת המבקשים והסכים עם פרשנותם של הערכאות הנמוכות יותר לתקנון ועם הדגשתן את זכויות הקניין של המשיב ואת האינטרסים העסקיים הלגיטימיים שלו. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור.