ה"פ 3298-05-20

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על סמכות השיפוט בין בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום בתובענה אזרחית. שופט בית המשפט המחוזי פותח בהתוויית המסגרת הנורמטיבית, תוך שהוא מצטט את הסעיפים הרלוונטיים בחוק בתי המשפט הקובעים את סמכות השיפוט של שתי הערכאות בעניינים אזרחיים. לב העניין הוא האם התביעה מתייחסת ל"מקרקעין", אשר יקנו סמכות עניינית לבית המשפט המחוזי, או שמא מדובר בזכויות חוזיות במקרקעין, אשר יבססו את סמכות השיפוט על שווי הזכות ואולי יעבירו את התיק לבית משפט השלום. השופט מסביר כי הפסיקה הישראלית מבחינה בין זכויות קנייניות לבין זכויות חובה להעברת זכות קניינית עתידית במקרקעין. קביעת סמכותו של בית המשפט מבוססת על הסעד המבוקש בתביעה, שהוא, במקרה זה, ביטול הסכם מכר. לאחר עיון בהסכם המכר ובמסמכים הרלוונטיים, מגיע השופט למסקנה כי כוונת הצדדים הייתה להעביר זכות קניינית, ולא רק זכות מחייבת. משכך, התביעה נוגעת למקרקעין, ולבית המשפט המחוזי סמכות לדון בעניין, למרות שערכה הכספי של התביעה מצוי בגבולותיו הרגילים של בית משפט השלום. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הסעד העיקרי המבוקש – ביטול הסכם המכר – טבוע בתביעה וקובע את סמכות השיפוט, בעוד שהסעד הכספי הוא נלווה. לפיכך, התיק מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי, והבקשה לקביעת סמכות שיפוט נדחית. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, ונושא ההוצאות שמור לדיון מאוחר יותר.