רע"א 10007/06

תקציר

סכסוך כספי בין שלמה דגן לבין המבקש הסתיים בפסק בוררות שהורה למבקש לשלם לדגן סך של 234,709 ₪. ניסיונותיו של המבקש לערער ולעכב את הזכייה לא צלחו. משפתחו דגן והמשיב בהליכי הוצאה לפועל, הסכים המבקש לשלם את החוב אך לא עשה כן. בקשותיו השונות של המבקש לעיכוב ביצוע וערעורים נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. בינתיים, המשיב הוצא לזמן קצר ממרשם החברות אך הושב מאוחר יותר. המבקש טען, כי אין בהשבה כדי לזכות את המשיב בחובות, שכן הם נמחקו בעת היווצרות החוב. בית המשפט המחוזי דחה את בקשותיו של המבקש לעיכוב ביצוע, והמבקש ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, תוך ציון אי עמידתו של המבקש בצווי בית המשפט, היעדר הוכחת מצוקה כלכלית וסיכויי ההצלחה הנמוכים של תביעתו נוכח אופיו הרטרואקטיבי של שיקום החברה. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח נזק בלתי הפיך ולא תמך בטענתו כי המשיב עלול "להיעלם" שוב. בשיקול דעת רחב אישר בית המשפט הפרוצדורלי את החלטת בית המשפט המחוזי, ובקשת רשות הערעור נדחתה. פסק דין זה מחזק את התפיסה כי בתי המשפט אינם ששים להתערב בהחלטות עיכוב ביצוע, והמבקש לא הציג טיעון משכנע להתערבות.