ה"פ 8974-12-18

תקציר

העותרים הגישו תביעה נגד עיריית תל אביב, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו חובם לארנונה בגין נכס מסוים לתקופה שמיום 1.5.2000 ועד ליום 27.3.2011 התיישן. כן ביקשו העותרים פסק דין שיקבע כי חיובי הארנונה שניתנו להם אינם חוקיים בשל סיווג שגוי, אך זו נדחתה. טענתו המהותית של העותר היא כי אין להטיל עליהם אחריות למיסים, שכן הם לא היו הבעלים של הנכס בתקופה זו. המשיבה, עיריית תל אביב, טענה כי העותרת נרשמה כבעלים של הנכס רטרואקטיבית בחודש יולי 2008 ולכן הליכי הגבייה בגין חוב המס לא היו חסומים בזמן. עוד טען המשיב כי יש לדחות את טענת העותרת על הסף בשל היעדר סמכות מהותית ושיהוי. בית המשפט בחן את הטענות והראיות שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי יש לדחות את תביעת העותרת לסעד הצהרתי. השופט קבע כי המשיב פעל בסבירות ובהגנה בכך שרשם את העותר כבעלים של הנכס ביולי 2008, בעקבות שני ערעורים על הבעלות בנכס. עוד מצאה השופטת כי המשיב נקט בהליכי גבייה מספקים בגין חובו של העותר בתקופה הנדונה, ופעולות אלה עצרו את תקופת ההתיישנות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המשיב היה רשאי לרשום את העותר בדיעבד כבעלים של הנכס וכי לא חל כל שיהוי בהתנהלות המשיב. השופט הדגיש כי התנהלות העותרים מעידה על חוסר תום לב, שכן הם החזיקו בנכס משנת 2000 מבלי להודיע לעירייה או לשלם ארנונה. לפיכך נדחתה התביעה, והעותר חויב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 25,000 ₪.