ע"פ 368/74

תקציר

הכרעת הדין עוסקת באירוע חטיפה שהתרחש ב-28 ביוני 1973, בו היה מעורב ילד בן שמונה בשם יצחק (ז'קי) אלבו, אשר פותה להיכנס למכונית פיג'ו לבנה על ידי שני גברים ונחטף. הילד נלקח לחדר בתל אביב, שם היה קשור ומורדם לפני שנותר מחוסר הכרה ברחבה הסמוכה לרחובות נחלת בנימין ויהודה הלוי מאוחר יותר באותו ערב. החוטפים דרשו כופר מאביו של הילד, שמיד הודיע על כך למשטרה, מה שהוביל לחקירה. שני אנשים הועמדו לדין בגין העבירות – המערער ודוד אוריאל – ואוריאל הודה במיוחס לו. המערער, לעומת זאת, הכחיש את הטענות. במהלך המשפט מצא בית המשפט ראיות מספיקות כדי להרשיע את המערער בחטיפה, בניגוד לסעיף 258 לפקודת חוק העונשין, ובניסיון לגרום חבלה חמורה, בניגוד לסעיף 235(א). המערער זוכה מאשמת סחיטה בכוח. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי משקלן המצטבר של הראיות – לרבות הודעותיו המתחמקות של המערער במשטרה, רישומי הרכב השכור ועדויות מסוימות של עדים – מספק ראיה לכאורה למעורבותו של המערער בחטיפה. יתר על כן, בית המשפט מתח ביקורת על היבטים מסוימים של החקירה, לרבות ביצוע מסדרי זיהוי, אך בסופו של דבר ראה בראיות הזיהוי תמיכה בראיות האחרות שהוצגו. הסבריו והכחשותיו של המערער נמצאו בלתי סבירים ואינם עולים בקנה אחד עם חפותו. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההרשעה והעונש של שבע שנות מאסר היו מוצדקים, בהתחשב בחומרת העבירה. השופט אגרנט, יחד עם השופטים לנדוי וברנזון, דחה את הערעור ואישר את אשמתו של המערער ואת גזר דינו.