ע"א 3700/15

תקציר

פסק הדין דן במסגרת המשפטית ובסמכויות הנוגעות לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה בישראל, בפרט באמצעות תמ"א 38 וחוק החיזוק. המטרה העיקרית של תמ"א 38, שאושרה בשנת 2005, היא לעודד חיזוק מבנים באמצעות מתן תמריצים, כגון היתרי בנייה מזורזים וזכויות בנייה נוספות למחזקים את נכסיהם. חוק החיזוק, שנכנס לתוקף החל משנת 2008, משלים תוכנית זו בכך שהוא מאפשר יישום מופחת, ומאפשר סף הסכמה מופחת לעבודה על רכוש משותף בתוך בתים משותפים. החוק קובע דרישות שונות להסכמת הרוב, הנבדלות זו מזו לפי סוג העבודה, כגון שינוי רכוש משותף או הרחבת דירות קיימות. הוראה מרכזית בחוק החיזוק היא סעיף 5, הקובע הסכמה פה אחד של בעלי הדירות לבניית דירות חדשות על רכוש משותף, אלא אם כן המפקח אישר זאת ברוב של שני שלישים מתביעות הבעלות. למפקח, שמונה לפי חוק המקרקעין ובעל סמכויות זהות לאלה של שופט בית משפט שלום, מוקנית סמכות ייחודית ליישב סכסוכים הקשורים לביצוע תמ"א 38. בית המשפט קבע כי למפקח סמכות בלעדית לדון בסכסוכים הנוגעים לזכויות קניין הקשורות לדירות חדשות שנבנו מכוח חוקים אלה, במטרה לעודד פיתוח ולחזק מבנים מפני רעידות אדמה. בית המשפט נימק זאת בכך שהגבלת סמכויות המפקח תפגע בתכליתו של חוק החיזוק להקל על פרויקטים לחיזוק מבנים. טענת המערערים כי על המפקח להתייחס רק לנושאים הקשורים לביצוע ולא לזכויות קניין בדירות חדשות, נדחתה, ואישרה את סמכותו הכוללת של המפקח. פסק הדין, שנתמך על ידי השופטים נ' סולברג וא' ברון, הדגיש את חקיקתו הספציפית והמאוחרת של חוק ההשבחה, המעניק למפקח סמכות לדון בזכויות קניין כחלק בלתי נפרד מתכלית החוק. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים.