בש"פ 3742/08

תקציר

במקרה דנן, ערער המערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר פסיקה קודמת של בית משפט השלום בנתניה שהטיל מעצר בית חלקי. המערער הועמד לדין בגין שורה של עבירות, בהן אי ציות לרמזור, נהיגה בזמן פסילה, איומים, תקיפה והפרעה לשוטר. האירוע התרחש ביום 28.10.07, כאשר המערער חצה לכאורה צומת באור אדום והתנגד לניסיונות המשטרה לעכבו, תוך שהוא תוקף ועל פי הדיווחים שוטרים במהלך הקטטה. בתחילה שוחרר המערער למעצר בית מלא בבית הוריו בתנאים מסוימים. בבקשה לעיון חוזר טען כי דיווחי המשטרה אינם אמינים, וטען כי הוא זה שהותקף ולא התוקפן. עם זאת, בית המשפט קבע כי דו"חות הפעולה סיפקו ראיות לכאורה המספיקות להרשעה פוטנציאלית, דבר המצביע על כך שמעצרו של המערער היה מוצדק. למרות סתירות בעדויות המשטרה, בית המשפט לא מצא סתירות מהותיות מספיקות כדי לפסול את הראיות בשלב המעצר. בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן הערכאה הגבוהה יותר, סברו כי יש להתייחס לערעוריו של המערער בדבר מהימנותן ומשקלן של ראיות בהליך העיקרי, ולא בשלב מקדמי זה. לפיכך, העתירה לביטול תנאי מעצר הבית נדחתה, תוך שימת דגש על ההתמקדות הפרוצדורלית בפוטנציאל הראייתי ולא בהערכות מהימנות מפורטות בשלב זה.