ת"א 40802-01-17

תקציר

המחלוקת נובעת מהסכם מכר נכס בין התובעים (הקונים) לבין הנתבע (המוכר). על פי ההסכם, התשלום האחרון בגין הנכס היה אמור להיות משולם ביום 1.5.2013, כנגד מסירת הנכס והצגת מסמכים מסוימים, לרבות אישור הוועדה המקומית לתכנון ובניה גזר (להלן: "הוועדה") המאשר כי אין חיוב בנכס, ובפרט היטל השבחה. אין חולק כי התובעים שילמו את מלוא התמורה וכי הנתבעת לא נתנה את אישור הוועדה במועד שנקבע. הנתבעת טענה כי הצדדים סיכמו כי היא תפעל לקבלת האישור רק לאחר השלמת ההליכים מול רשות מקרקעי ישראל, ולכן אי מתן האישור במועד היה מוצדק. עוד טענה הנתבעת כי התובעים תרמו להפרה בכך שלא התעקשו לקבל את האישור ובכך שלא הקטינו את נזקיהם. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הוכיחה קיומו של הסכם מאוחר וכי היא הפרה את ההסכם בכך שלא קיבלה את אישור הוועדה במועד. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעים כי הם זכאים לקבל פיצוי בגין היטל ההשבחה, שכן לא הוכח כי הנזק הגיע לסכום ההיטל, ובכל מקרה התובעים יכלו להקטין את נזקם אך לא עשו זאת. בית המשפט קבע כי הפיצוי המוסכם בסך 450,000 ₪ אינו סביר והפחית אותו ל-50,000 ₪, אותם חויב הנתבע לשלם יחד עם 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט של התובעים.