עע"מ 7485/19

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על חוק חופש המידע, שבמרכזו עתירה שביקשה לחזק טענה לאכיפה בררנית בתיק פלילי של מעשה מגונה בפומבי. בית המשפט דחה את הערעור, ופירט נימוקים מרכזיים כגון שקיפות קיימת לגבי תיקים שנסגרו על ידי הסדרים מותנים, הזמינים לציבור באינטרנט, מה שהופך בקשות נרחבות למידע למכבידות ועתירות משאבים. בנוסף, היעדר מערכת ספציפית בתיקים פליליים מחייב בדיקה ידנית, מה שמסבך עוד יותר את בקשות המידע. עוד הדגיש בית המשפט כי הסתמכות בין-משרדית על מידע, כפי שהוצגה על-ידי המערערת, אינה אפשרית על-פי הוראות הדין הקיימות. עניינו של המערער, המבוסס על נסיבותיו האישיות עקב האישום הפלילי, לא הצדיק את הערעור משום שההסתייגויות המשפטיות והקצאת המשאבים המופרזת גברו על האינטרס האישי והציבורי. טענת האכיפה הבררנית נחשבה מופרכת, נוכח חומרת העבירה וההקשר שלה וראיות התביעה התומכות. בית המשפט הדגיש את החשיבות של שמירה על גבולות ברורים בין המשפט המנהלי למשפט הפלילי, ודחה את הערבוב של בקשות חופש מידע עם אסטרטגיות הגנה פלילית. ההחלטה אישרה מחדש את שיקול הדעת וההגינות של התביעה, והדגישה את ההיקף המוגבל של התערבות שיפוטית בהחלטות התביעה. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא צו הוצאות, מה שמחזק את העובדה שהעתירה המנהלית אינה מהווה תוספת מספקת להגנתו של המערער בהליך הפלילי.