ת"צ 26254-09-23

תקציר

השופט החליט לפסוק למבקש ולעורך דינו סך של 155,000 ש"ח פיצוי ושכר טרחת עורך דין, במקום הסכומים הנתבעים בסך 5,710,563 ש"ח ו-2,307,367 ש"ח, בהתאמה. השופטת טענה כי אף שהתביעה הייצוגית תרמה במידה מסוימת לשינוי המבוקש בהתנהלות המשיב, המצדיק את פסק הבוררות, מספר גורמים מקלים על הסכום שייפסק. ראשית, טענת המבקשת לא הייתה אחראית מלאה לשינוי בהתנהלות המשיב, שכן זו כבר החלה לתקן את מערכותיה טרם הגשת התובענה הייצוגית. שנית, השופט שקל את שיקולי התשומות - מורכבות התיק והסיכון שנטל על עצמו המבקש - ומצא אותם בדרגת חומרה בינונית. השופט שיבח את התנהלותו היעילה והישרה של המשיב לאורך כל ההליך. בנוסף, ציין השופט כי המבקש הגיש את התביעה באיחור, דבר שהקשה על המשיב להבין את הטענות. לבסוף, טען השופט כי התועלת לקבוצה אינה נרחבת כפי שטען המבקש, ואי בהירות הדין שעל פיו פעל המשיב תומכת בטענתו של האחרון להתנהלות כדין. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות אינן מצדיקות את החלת שיטת האחוזים לקביעת הפיצוי ובמקום זאת בחר בסכום קצוב.