ע"פ 6310/14

תקציר

פסק דינו של ערכאת הערעור חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה הרווחת, ומצדיקה התערבות במקרה זה. בית המשפט הדגיש באופן עקבי את האופי הפסול של פתרון סכסוכים באמצעות כלי נשק, תוך הדגשת הזכות המקודשת לשלמות הגוף. תוך הכרה בחומרת מקרי תקיפה בנסיבות מחמירות, על הענישה להישאר בגבולות המקובלים. עיון בפסקי דין קודמים מגלה מגוון רחב של גזרי דין, כולל מקרים בעלי עובדות דומות. בית המשפט שקל את נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה, כגון תכנון מוקדם, היקף הפגיעות ותוצאותיהן. במקרה זה, הנסיבות שונות מהמקרים החמורים האמורים. פציעתו של המתלונן, אף שלא הייתה טריוויאלית, לא גרמה לנזק בלתי הפיך, ומעשיו של המערער לא התאפיינו בתכנון מוקדם או באלימות מכוונת. במקום זאת, הדקירה נגרמה מנפילתו של המתלונן. גורמים אלה מצדיקים הקלה בעונש שקבע בית המשפט המחוזי. בהיעדר עבר פלילי, אורח חיים נורמטיבי והתנהלות חיובית של המערערים עומדים לזכותם. המלצת שירות המבחן אמנם אינה מחייבת, אך בית המשפט מכיר בה, ובפרט בנכונותו של המערער להשתתף בטיפול. עם זאת, בהתחשב בחומרת העבירה, בית המשפט סבור כי יש צורך בעונש מאסר. לפיכך, עונשם של המערערים מופחת ל-18 חודשים ו-14 חודשים בהתאמה, כאשר יתר רכיבי העונש נותרים ללא שינוי. המערערים נדרשים להתחיל לרצות את עונשם במועד שנקבע, בהתייצבות בבתי סוהר ייעודיים או על פי הוראת שירות בתי הסוהר. פסק הדין ייכנס לתוקף באופן מיידי, בהתחשב בימי המעצר שריצה.