ת"פ 35016-03-21

תקציר

הנאשם הואשם בגניבת רכב וביקש לזכות אותו בטענה כי מעשיו היו מעשה מגונה, ולכן אין לראות בו אחראי פלילית. השופט פירט בפסק הדין את ההוראות הנוגעות למעשים פעוטים לפי סעיף 34ז לחוק העונשין, והסביר כי האינטרס הציבורי הוא מרכיב מרכזי בקביעה אם מעשה נחשב זוטא אם לאו. אופיו, נסיבותיו ותוצאותיו של המעשה מכריעים אף הם בקביעה זו. השופט הדגיש כי חריג זה יוחל לעיתים רחוקות ורק כאשר העבירה נתפסת כמינורית וחסרת משמעות. במקרה הנוכחי קבע השופט כי העבירה של גניבת רכב, בכוונה לפרק אותו לשם רווח כלכלי, אינה עולה כדי מעשה של מה בכך. זאת, בשל אופי העבירה, העניין הציבורי הכרוך בכך ונסיבות המעשה. עוד ציין השופט כי טענת הנאשם כי הרכב ננטש אינה עולה בקנה אחד עם העובדות שהוצגו בכתב האישום. כמו כן, השופט שקל האם יש לבטל את ההרשעה, ודן בהנחיות לכך. הם קבעו כי יש להביא בחשבון את פוטנציאל השיקום של הנאשם ואת השפעת העבירה על האינטרס הציבורי. מאחר שלא היו ראיות לפגיעה משמעותית בשיקומו של הנאשם ובהתחשב באינטרס הציבורי במקרה זה, החליטה השופטת שלא לבטל את ההרשעה. בהמשך לגזר הדין, השופט לקח בחשבון נסיבות מקלות, לרבות היעדר עברו הפלילי של הנאשם, הודאתו המוקדמת, נסיבותיו האישיות והתייחסויות האופי החיוביות שניתנו. באיזון בין שיקולים אלה לבין הצורך להגן על האינטרסים הציבוריים, החליט השופט להטיל חודש מאסר על תנאי, צו מבחן לשנה וצו עבודות שירות למשך 220 שעות. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי גזר הדין משקף את התרשמותם החיובית של הנאשמים ואת נסיבותיהם הייחודיות, וכל אי ציות יגרור עונש חמור יותר.