בד"מ 106/09

תקציר

הנאשם, עורך דין במקצועו, הואשם בהפרת מספר קודים אתיים לעורכי דין שנקבעו בחוק לשכת עורכי הדין ובכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). סעיפי האישום כללו העלמת מסמכים שלא כדין של לקוחותיו לשעבר, מר וגב' וקנין, בעקבות מחלוקת על תשלום, ואי היענות לבקשת הלשכה לקבל את עמדתו בנוגע לתלונה שהוגשה נגדו. עם זאת, בית המשפט זיכה את הנאשם מרוב האישומים הללו. ראשית, באשר לטענה להעלמת מסמכים שלא כדין, מצא בית המשפט כי הנתבעת אכן לא מסרה את מסמכי משפחת וקנין לבא כוחם החדש, מר כהן, למרות הסכמות בעל פה לכך. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, תוך שהוא מציין את הדרישה הקטגורית לדרישה בכתב להחזרת מסמכים כמפורט בסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין. מאחר שכהן מעולם לא שלח דרישה כזו בכתב, לא החלה תקופת שלושת החודשים שבה היה על הנאשם להגיב, מה שהוביל את בית המשפט לזכות את הנאשם מאשמה זו. שנית, הנאשם זוכה מהפרת חובת האמונים ואי המשך הטיפול בעניינם של בני הזוג וקנין מבלי למנוע פגיעה בהם. בית המשפט פסק לטובתו מחמת ספק סביר, שכן לא ניתן להוכיח מעבר לכל ספק כי מעשיו או מחדליו של הנתבע הביאו במישרין לפינויים של בני הזוג וקנין מביתם. בהחלטה צוין כי הפינוי היה גם תוצאה של חוסר המעש של בני הזוג וקנין עצמם. שלישית, בית המשפט הרשיע את הנאשם בהתנהגות בלתי ידידותית כלפי איש מקצועו ובהתנהגות שאינה הולמת עורך דין, הפוגעת בכבוד המקצוע. בית המשפט ראה את התנהגותו של הנאשם כלפי כהן כבלתי מתקבלת על הדעת, שכן הוא לא קיים את ההסכם בעל פה להעברת מסמכים ללא כל הצדקה. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי דרישת הנתבע לוויתור על תביעות לא שירתה תכלית לגיטימית ואינה עולה בקנה אחד עם היושרה וההתנהלות המצופה מעורך דין. לבסוף, גינה בית המשפט את הימנעותו של הנאשם מלהשיב לפניית הלשכה, והדגיש כי עורכי הדין מחויבים לשתף פעולה עם החקירות. טענת הנאשם כי שתק כדי להגן על הגנתו לא התקבלה כתירוץ תקף. לסיכום, זוכה הנאשם מהאישומים הנוגעים להעלמת מסמכים שלא כדין והפרת חובת אמונים, אך הורשע בהתנהגות בלתי מקצועית כלפי עמית ואי היענות לבקשת הלשכה.