סע"ש 68529-10-21

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת התובעת נגד טיב טעם ואופק לזכויות עובדים כעובד בסניף טיב טעם. הדיון נסוב סביב זהות מעסיקו של התובע – טיב טעם או אופק, או שניהם כמעסיקים משותפים, והזכויות הכספיות להן זכאי התובע. מסקנת בית הדין היא כי טיב טעם היא מעסיקתה של התובעת. מהראיות עולה כי טיב טעם הייתה מעורבת באופן משמעותי בניהול ופיקוח על עבודתו של התובע, קביעת שכרו וחתימה על דוחות הנוכחות שלו, בעוד אופק נעדר כמעט לחלוטין מעבודתו השוטפת ומניהולו של התובע. זאת ועוד, ההתקשרות בין טיב טעם לאופק לא הייתה אותנטית או לגיטימית, מה שמעיד על כך שאופק לא היה מעסיקו בפועל של התובע. באשר לזכויותיה הכספיות של התובעת, פסק בית הדין לתובעת סך של 15,000 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקתה, שכן התחייבה לעשות כן כמעסיקה. בגין אי המצאת תלושי שכר מצדד בית הדין בטיב טעם, שכן טענת התובע כי לא קיבל אותם הייתה עמומה ולא משכנעת. בית הדין מחשב את שכרו של התובע כ-36 ₪ לשעה עד יולי 2020 ו-38 ₪ לשעה לאחר מכן. התובע זכאי להפרשות לחשבון הפיקדון שלו, כמתחייב מחוק עובדים זרים, דבר שטיב טעם לא עשתה. הסכום מחושב על בסיס שכרו המבוטח של התובע, כפול שיעור ההפרשה המתאים. תביעות התובעת לדמי חגים ודמי חופשה נדחות מחוסר ראיות מספיקות ומשום שהתביעה לדמי חופשה לא נכללה בכתב התביעה. לתובע נפסקו 8,928 ₪ עבור דמי הבראה, 61,566 ₪ עבור תשלום עבור שעות נוספות, 1,929 ₪ עבור עבודה ביום המנוחה השבועי שלו ו-9,372 ₪ עבור הוצאות נסיעה, שכן הוצאות אלו לא כוסו על ידי טיב טעם. תביעתה של טיב טעם לקיזוז תקופת ההודעה המוקדמת נדחית, שכן גרסת התובע להתפטרות לאחר מתן הודעה מוקדמת הייתה משכנעת יותר. תביעת התובעים נגד אופק נדחית בשל היעדרותם מההליכים ואינדיקציה להליך חדלות פירעון נגדם. לסיכום, טיב טעם חויבה לשלם לתובע סך של 144,567 ₪, הכולל את כל הזכויות הכספיות שנפסקו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד נקוב. לתובע נפסק 2,500 ₪ הוצאות ו-12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי טיב טעם. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.