עע"מ 2067/18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה נגד החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה בנוגע לתוכנית מתאר מקומית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה. התוכנית, המתוארת בפסק הדין כ"תכנית", עניינה "שדרוג הנדסי מלא" של מבנים וקבלת זכויות בנייה לביצוע השדרוג האמור. במקור הגישו העותרים עתירה מנהלית נגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים לאשר את התוכנית, שהתקבלה בחלקה; בית המשפט נתן רשות ערעור לוועדת המשנה בשני נושאים ספציפיים הנוגעים ל"שדרוג ההנדסי המלא". עם זאת, הודעת הערעור של העותרים לוועדת המשנה חרגה משני הנושאים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, ותחת זאת העלתה לדיון סעיפים נוספים של התכנית. ועדת המשנה הגבילה את דיונה לשתי הסוגיות כפי שנקבעו במקור על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, ולגופו של עניין הסכימה עם טענות המערערים בנקודה זו. לפיכך קבעה ועדת המשנה כי יש לתקן את התוכנית כך שתימחק התייחסות ל"שדרוג הנדסי מלא". לאחר מכן הגישו העותרים עתירה חדשה, בה ערערו על החלטת ועדת המשנה בנימוק שהיה עליה לדון בסעיפים הנוספים של התוכנית. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירה זו ללא דיון, והביא את העותרים לערער על החלטה זו. המערערים טענו כי ועדת המשנה ובית המשפט לעניינים מנהליים טעו בכך שלא דנו בסעיפיה הנוספים של התכנית, וכי המשיבים פעלו בחוסר תום לב. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, וקבע כי פעל במסגרת זכותו לדחות את העתירה ללא דיון. בית המשפט לא מצא טעויות בקביעת העובדות או במסקנותיו המשפטיות של בית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט גם דחה את טענות המערערים בדבר סמכות השיפוט ואישר את פסיקת ההוצאות למשיבים. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי המערערים אינם מנועים מלהגיש עתירה נפרדת בנושא אי יישום הנחיותיה לכאורה של ועדת המשנה, והורה למשיבים להפחית את הוצאות הערעור הנוכחי. לפיכך הערעור נדחה.