ת"פ 48365-05-13

תקציר

הנאשם ביצע שלושה מעשי שוד שכוונו כלפי נשים מבוגרות במשך שמונה ימים. האירוע הראשון התרחש ביום 5.7.2013, כאשר הנאשם עקב אחרי ד.ד., אישה מבוגרת, לביתה בבת ים וגנב את שרשרת הזהב שלה. חמישה ימים לאחר מכן שדד את ס.מ., קשישה נוספת, וגרם לה ליפול ולהיפצע באורח קל. ביום 15.5.2013 שדד הנאשם את מ.פ., קשישה שלישית, וגרם לה ליפול ולסבול מהמטומה בירך ומכאבים בידה. הנאשם נעצר זמן קצר לאחר השוד השלישי. הוא הודה באישומים במסגרת הסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום כך שישקף את הפגיעות שנגרמו לקורבנות. לנאשם היסטוריה של שימוש בסמים ובעיות נפשיות. הוצעו לו אפשרויות טיפול ושיקום במרכז המעצר ובקהילות הטיפוליות, אך הוא הפגין חוסר מחויבות והתמדה. תסקיר שירות המבחן הצביע על סיכון בינוני לפגיעה חוזרת ומסלולי טיפול מומלצים במסגרת שב"ס. מספר חוות דעת רפואיות ודו"ח של עובדת סוציאלית הצביעו על הפוטנציאל השיקומי של הנאשם והמליצו על טיפול בקהילה טיפולית סגורה. עם זאת, שירות המבחן לא תמך באפשרות זו. השופט הכיר בחומרת העבירות, בעיקר בהשפעה על הנפגעים הקשישים, ובתכנון שקדם לשני האירועים האחרונים. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות עברו הפלילי הנקי של הנאשם והבעת חרטה, קבע השופט כי טווח הענישה המתאים לכל אישום הוא שנתיים עד שש שנות מאסר. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 42 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לקורבנות. השופט לא קיבל את בקשת הסנגור לשיקום מחוץ לכלא, בהתחשב בחוסר נכונותו של הנאשם להתחייב לטיפול ארוך טווח ובסיכון המתון לפגיעה חוזרת. גזר הדין נועד לאזן בין הגנה על הציבור לבין שיקולים שיקומיים. השופט הודיע לנאשם על זכותו לערער על גזר הדין לבית המשפט העליון.