מ"ח 8/84

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בבקשה למשפט חוזר לעמוס ברנס, שהורשע ברצח בכוונה תחילה בשנת 1975 וערעורו נדחה בשנת 1976. ברנס טוען כי היה חף מפשע לאורך כל הדרך ומצביע על ראיות שונות שלא הוצגו במשפטו. הראיות כוללות עדות של רופא לזיהוי פלילי, היעדר הצהרת עד, כתמי דם ונוזלי קיבה על חולצתו של הקורבן, דו"ח פלינולוגי על הקרקע בזירת הפשע לכאורה וממצאים נוספים. בית המשפט התייחס תחילה לסוגיית הגשת הבקשה במועד, וציין כי היא הוגשה למעלה משנה לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שלא להגיש בקשה למשפט חוזר. בזמן שברנס שהה בכלא בתקופה זו, הוא קיבל סיוע מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ובית המשפט מציין כי היותו אסיר אינו מצדיק את הארכת המועד. עם זאת, בית המשפט בוחר לבחון את הבקשה לגופה. בית המשפט בוחן כל ראיה שהוצגה ומוצא כי אף אחת מהן אינה מהווה "ראיה חדשה" כהגדרתה בחוק בתי המשפט. הראיות אינן חדשות, יכולות היו להגיע לידי ברנס במהלך המשפט, או שאינן משנות את תוצאות המשפט לטובתו. יתר על כן, ההשפעה המצטברת של כלל הראיות, לרבות זו שהוצגה במשפט המקורי, אינה מעוררת ספק מספיק כדי להצדיק משפט חוזר. בית המשפט משבח את מאמצי משרד המשפטים לבחון את טענותיו של ברנס ומציע כי ברנס, שריצה מספר שנות מאסר, ישקול לפנות לעזרה מקצועית כדי להשלים עם הפשע. לבסוף, בית המשפט דוחה את בקשתו של ברנס למשפט חוזר.