ע"א 77/85

תקציר

במקרה דנן, המערערת, לאחר שפיגרה בתשלומי החשמל, עמדה בפני פסק דין מקוצר של המשיב, שהוביל לפשרה בה הורה בית המשפט המחוזי תחילה למערערת לשלם למשיבה שכר טרחה שנקבע בשיעור של 8% מסכום התביעה. המערערת ערערה אך ורק בעניין שכר טרחת עורך הדין. בית המשפט העליון קבע כי למרות שערעורים המבוססים על הוצאות בלבד נדחים בדרך כלל, ניתן לדון בהם אם נפלה טעות יסודית בפסק הדין הראשוני. על פי התקנות הקיימות, שכר הטרחה לא צריך להיות נמוך באופן דרמטי משיעור המינימום אלא אם כן מוצדק. כמו כן, בתביעות העולות על 25 מיליון ₪, אחוז שכר טרחת עורך הדין אמור לרדת באופן הגיוני ככל שסכום התביעה גדל, דבר המשקף יחס הפוך בין העבודה שהושקעה לבין גודל התביעה. עוד הדגיש בית המשפט כי הסכם בין לקוח לעורך דינו על שכר טרחה לא אמור לרעת את הצד הזוכה ולא להכביד יתר על המידה על הצד המפסיד. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי פסק הדין המקורי לא עמד באמות המידה שנקבעו לשכר סביר, שכן שכר הטרחה נחשב מופרז, במיוחד לאור העובדה שהתביעות היו פשוטות ונפתרו במהירות מבלי שנשמעו ראיות. בית המשפט העליון הורה להפחית את שכר טרחת עורך הדין ל-2% מהקרן של כל תביעה, והדגיש את הצורך בהערכה הוגנת של העלויות ביחס לעבודה הנדרשת. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי ההסכמה להחלטת בית המשפט בעניין שכר הטרחה אינה מוותרת מטבעה על זכות הערעור אם פסיקת שכר הטרחה חורגת באופן משמעותי מהסבירות. לפיכך, ערעורה של המערערת התקבל, תוך הפחתת פסיקת שכר הטרחה לרמה שוויונית יותר וצמצום הנטל הכלכלי של המערערת.