ת"א 13962-07-11

תקציר

השופט, ארנון דראל, דחה את טענת התובעת כי הנתבעים – הרשויות העירוניות – נהגו כלפיה ברשלנות. התובע היה הבעלים של תחנת מוניות ברחוב בן יהודה, אשר נפגעה כלכלית כאשר הרחוב הפך למדרחוב. הרשויות לא יזמו שינוי בתב"ע העירונית, שהיה מאפשר שיתוף הציבור ואולי אף מונע את הפגיעה בעסקיו של התובע. במקום זאת, הם עשו שימוש פסול בנוהל הסדרי תנועה, תוך עקיפת חוקי התכנון והבנייה הרגילים. הליך זה לא היה ראוי לשינוי כה משמעותי, ופגע בזכויותיה של התובעת על פי החוק, לרבות זכותה להתנגד ולקבל פיצויים. כמו כן, השופט קבע כי הרשויות לא פעלו באופן סביר או כדין, וכי הליך קבלת ההחלטות שלהן היה לקוי ולא בהתאם להתייעצויות הנדרשות. מכאן הגיע השופט למסקנה כי יסוד הרשלנות הראשון – קיומה של חובת זהירות – קבע. השופט חילק את הדיון לשני חלקים, כאשר הראשון התמקד בשאלת האחריות. יתר השאלות שנדונו נגעו לסיבתיות ולנזקים, שלדעת השופט מחייבות טיעון ממצה יותר. התובעת הניחה כי היא זכאית לפיצוי מלא על כל נזקיה, אך השופטת ציינה כי הדבר אינו בהכרח מובן מאליו ויצריך בדיקה נוספת. בין היתר, יהיה על בית המשפט לשקול את תוצאות הליך ההתנגדות ואת הפיצוי שניתן היה לקבל אם התוכנית הייתה משתנה. השופט עודד את הצדדים לחדש את המגעים וקבע דיון נוסף להצגת ראיות משלימות. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 20.5.2014.