בש"פ 11106/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב לשחרר למעצר בית את המשיב, המואשם בהריגת אלון נקר. הערעור מבקש להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולעצור את המשיב עד לסיום משפטו. המשיב, מאבטח, מואשם כי ירה למוות במנוח, שעבד כטכנאי מיזוג אוויר, בעקבות קטטה מילולית ופיזית בין השניים. על פי כתב האישום, המשיב שלף אקדח ורדף אחרי המנוח תוך שהוא יורה, שלוש מהן פוגעות במנוח. המשיב טוען כי פעל מתוך הגנה עצמית, שכן סבר כי המנוח הוא מחבל. מדברי העדים ומחומר הראיות עולה כי התנהגותו של המשיב הייתה תוקפנית וכי הירי חרג מהתנהגות סבירה, כאשר המנוח נורה בראשו מטווח אפס. עם זאת, ידוע גם כי לא ניתן לשלול לחלוטין את טענות המשיב בדבר הטעיית המנוח כמחבל. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם הירייה הרביעית, שהרגה את המנוח, הייתה מוצדקת. המערער טוען כי ירי זה היה מיותר שכן המנוח כבר נוטרל, ואילו בא כוח המשיב טוען כי לא ברור כיצד נורתה הירייה והאם המנוח אכן היה משותק. כמו כן, נבחנת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, תוך התחשבות בגילו, עברו הפלילי הנקי ועברו התעסוקתי החיובי כמאבטח. בית המשפט מכיר בחזקת המסוכנות במקרים של רצח, אך במקרה זה מעשיו של המשיב אינם מצביעים על מסוכנות כללית, ושירות המבחן ממליץ על שחרור בפיקוח. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין המקורי של מעצר בית חלקי מתקבל. בית המשפט מוסיף הוראה לפיקוח בתקופה זו, בהתחשב בהמלצת שירות המבחן.