ע"פ 3819/21

תקציר

בנובמבר 2020 הוגש כתב אישום המייחס לארבעה אנשים, בהם המערער, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. עניינו של המערער הופרד משלושת הנאשמים האחרים, שהגיעו להסדרי טיעון והודו באישומים מתוקנים. המערער ביקש לפסול את השופט קמא, בטענה כי השופט נחשף לראיות בתיק במהלך הליכי מעצר קודמים וכי יתר הנאשמים, שישמשו כעדי תביעה, הורשעו על ידי אותו שופט. השופט דחה את הבקשה מבלי לקיים דיון, והדגיש כי כל נאשם נשפט לגופו. המערערת ערערה על החלטה זו, אך הערעור נדחה. ערכאת הערעור קבעה, כי המערער לא הוכיח חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט קמא, מה גם שהנאשמים האחרים הורשעו על סמך הודאותיהם ללא כל ממצאים הנוגעים למערער. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת המערער בדבר חשיפה לראיות פסולות במהלך הליכי המעצר לא הייתה במועד, וחשיפת השופט לראיות אלה אינה מצדיקה פסילה אוטומטית. הגם שבית המשפט מצא צדק בטענת המערער כי היה על השופט קמא לקיים דיון בבקשה, מכלול הנסיבות לא הצדיק את החזרת התיק לבית משפט קמא לדיון. הערעור נדחה, והשופט לא נפסל.