בג"צ 8497/04

תקציר

המדינה והמשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה משום שהשטח הנדון, על פי תכנית המתאר התקפה, מיועד לבנייה למגורים ומעולם לא הוגדר כבית עלמין. לטענתם, היעדר כל עדות פיזית או היסטורית לבית קברות, בשילוב עם העובדה שהאתר שימש כבור ומכוסה בצמחייה, מקשים על קבלת טענות העותר. כמו כן, המדינה מדגישה את הצורך לאזן בין האינטרס בשמירה על כבודו של הנפטר לבין אינטרסים חשובים אחרים, ובהם צרכי פיתוח הנדל"ן של המדינה וזכויות הקניין של גופים פרטיים שהתקשרו בהסכמי פיתוח תקפים. המדינה מציעה פתרון מעשי שיגן על הקברים ויאפשר את המשך הבנייה בחלקות. בית המשפט, לאחר שמיעת הטענות ודיון בפתרונות אפשריים, מורה על עריכת הודעות משלימות וחפירות בחלקה 301 לבחינת מצב השטח. רשות העתיקות מעורבת בתהליך ומציגה את ממצאיו, הכוללים גילוי חוזרים עתיקים, חציבה, רצפות וקברים, חלקם קברים שקועים וחלקם קברים חצובים בסלע מהתקופה הביזנטית. בעלי הזכויות במגרשים 339 ו-301 מסכימים להתאים את תכניות הבנייה שלהם כדי להימנע מבנייה מעל הקברים השקועים ולקחת על עצמם את עלויות הכנת התוכניות החדשות. רשות העתיקות מתנה את עבודות הבנייה בביצוע חפירות הצלה ומספקת הנחיות לקבלת אישור. העותרים מתנגדים לפתרון המוצע, בטענה כי ייתכנו קברים נוספים שלא התגלו באזור ותומכים באיסור בנייה מוחלט. בית המשפט מדגיש בפסק דינו את מורכבות האיזון בין הזכויות החוקתיות העומדות על הפרק ואת הצורך בפתרון מעשי המגן הן על כבודו של המנוח והן על האינטרסים של פיתוח הקרקע וזכויות הקניין. מסקנתה היא כי הפתרון המוצע על ידי המשיבים, בהסכמת המדינה ורשות העתיקות, מאזן למעשה אינטרסים אלה, שכן הוא מגן על הקברים המוכרים תוך מתן אפשרות לשינוי הבנייה בחלקות. בית המשפט מחליט לדחות את העתירה, תוך הדגשת הצורך בתוכניות בנייה מתוקנות הנמנעות מבנייה מעל הקברים שזוהו. תוכניות אלה צריכות להיות מאושרות על ידי מוסדות התכנון ורשות העתיקות, ויש לערב גם את משרד הדתות. לאור הפתרון שהושג, בית המשפט מחליט שלא להוציא צו להוצאות ומבטל את צו הביניים. השופטת א' חיות והשופטת ד' ברלינר מסכימות עם פסק הדין.