עת"מ 17098-05-21

תקציר

העותרת והמשיבה ניהלו הליך מכרזי למכירת קרקעות עירוניות. העותרת הומלצה כזוכה על ידי ועדת המכרזים, אולם החלטת המשיב לאשר את העסקה הייתה תלויה במספר תנאים, לרבות אישור מועצת העיר ושר הפנים. לטענת העותר, ההודעה על הזכייה במכרז היוותה הסכם מחייב, והאישורים הנדרשים היו תנאי השעיה בלבד. המשיב טען כי האישורים הם תנאי סף הכרחי לחוזה תקף. בית המשפט הסכים עם המשיב והגיע למסקנה כי האישורים נחוצים לקבלת הרשות המינהלית, ומשכך לא התגבש הסכם. כמו כן, בית המשפט בחן האם ועדת המכרזים יכולה לבחון מחדש את החלטתה להמליץ על העותר כזוכה. נמצא כי נפל פגם מהותי במהלך הליך המכרז, שכן לא נערכה הערכת מקרקעין. פגם זה הצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה על ידי הוועדה, שכן היא השפיעה על התשתית העובדתית שעל בסיסה התקבלה. הוועדה החליטה לנהל משא ומתן עם העותרת לשיפור תנאי ההצעה, אולם בסופו של דבר החליטה שלא לאשר את תוצאות המו"מ בשל חשש לכדאיות הכלכלית של המכרז. בית המשפט אישר החלטה זו, וקבע כי לוועדה סמכות לבחון את ההחלטה הזוכה וכי המשא ומתן אינו מחייב את הוועדה לקבל את ההצעה המתוקנת. הפגם המהותי בהליך המכרזי, לצד פער כלכלי משמעותי בין תנאי המכרז לבין שווי השוק של הקרקע, תמכו בהחלטת הוועדה. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי ההחלטה סותרת את עמדת היועץ המשפטי, שכן תפקידו של היועץ הוא להכריע בעניינים משפטיים, וחוות דעתו בנוגע לסמכויות הוועדה אינה מוחלטת. למרות אי סדרים בהליך, בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה סבירה ודחה את העתירה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.