ע"א 614/79

תקציר

במקרה דנן, בית המשפט התמודד עם מחלוקת על מינוי בורר כאשר נמצא כי זה שנקבע בהסכם הבוררות אינו קיים. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם בית משפט מחויב למנות בורר מחליף במצבים כאלה לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בית המשפט הגיע למסקנה כי אמנם יש לו סמכות שבשיקול דעת למנות בורר, אך הוא אינו מחויב לעשות כן אם יוכח כי הצדדים התכוונו שהבוררות תמשיך רק עם הבורר שמונה בתחילה. בפסק הדין הודגש כי ככלל יש לקיים הסכם בוררות, ובית משפט יכול למנות בורר חדש כאשר הבורר המיועד אינו זמין. עם זאת, היא הדגישה כי במקרים חריגים, כאשר כוונתם המפורשת של הצדדים היא שרק הבורר הממונה יפתור את הסכסוך או שהם מעדיפים פסק דין אם הבורר אינו זמין, על בית המשפט לכבד כוונה זו. במקרה הנוכחי, בית המשפט לא מצא ראיות חותכות המצביעות על כך שוועדת הבוררות של לשכת המסחר נועדה לשמש כבורר היחיד על ידי הצדדים, ובכך אינה מספיקה כדי לעקוף את הכוונה המקורית לפתור סכסוכים באמצעות בוררות. בית המשפט ציין, כי נראה כי קביעתו העובדתית של הערכאה הנמוכה יותר מלמדת אחרת, תוך פרשנות שגויה של כוונות הצדדים, דבר המצדיק התערבות בערעור. משכך, התקבל הערעור והחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי למינוי בורר כפי שביקש המערער בתחילה. כמו כן חויב המשיב לשאת בהוצאות הערעור.