ת"א 119/05

תקציר

התובע, תושב מוסמוס בישראל הסובל מסכיזופרניה, נורה ונפצע על ידי קצין צה"ל באזור ג'נין במרץ 2002 ולאחר מכן נקטעה רגלו. הוא תבע את הנתבעת, מדינת ישראל, על נזקים. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי המדינה אחראית לרשלנות. נמצא כי הירי בקצין בוצע בהתאם להוראות הפתיחה באש, אך השופט הדגיש כי התקנות אינן מכסות את כל המצבים האפשריים ואינן פוטרות את המדינה מאחריות במקרה זה. השופט קיבל את הטענה כי הקצין פעל מתוך דאגה לשלום חייליו, אך טען כי ניתן היה לנקוט באמצעים אחרים, כגון הסתתרות או ניסיון לברר את כוונותיו של התובע, לפני שנקט בירי. המרחק בין התובע לחיילים – 80 עד 90 מטרים – איפשר זמן תגובה ארוך יותר. עוד ציינה השופטת כי יש להתחשב במחלת הנפש של התובע ובהיעדר כוונות זדון מצדו. יתר על כן, אופי המבצע, מיקומו וחוסר הבהירות באשר לכוונותיו של התובע הביאו לכך שלא ניתן לראות בו "פעולת מלחמה" הפוטרת את המדינה מאחריות. לפיכך הוטלה על המדינה האחריות לפצות את התובע על נזקיו.