ת"א 36926-06-21

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת כפיר נגד הנתבעים, וקובע כי הסכם הפיתוח בין העירייה ליזם, שכפיר קיוותה שיפטור אותם מתשלום היטלי פיתוח נוספים, אינו חוזה לטובת צד שלישי, במקרה זה כפיר. השופט מסביר כי מהות ההסכם הייתה שהיזם יבצע עבודות פיתוח בתמורה לכך שהעירייה תימנע מהטלת היטלי פיתוח – עיקרון המכונה בפסק הדין "טוהר המידות". מאחר שהעבודות היו אמורות להתבצע בהדרגה על פני שלבים, השופט קובע כי עקרון "ההיטל החד-פעמי" אינו חל במקרה זה. יתר על כן, השופט מגיע למסקנה כי הסכם הפיתוח אינו תקף בשל פגם של אי חוקיות – הסכמים הפוטרים יזמים מתשלומי היטל נחשבים בלתי חוקיים לפי ע"א 7368/06. עוד קובע השופט כי לבית המשפט אין סמכות לדון בטענותיו של כפיר בנוגע לחוקי העזר העירוניים ותעריפיהם, לרבות חוקיותם וסבירותם. עניינים אלה מצויים בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ובקשתו של כפיר לעיון חוזר עקיף נדחית בטענה שאינה עומדת בדרישות לתקיפה כזו. השופט מדגיש כי מרכז הכובד של התביעה – שהוא כספי וחוזי באופיו – מצוי בסמכותו של בית משפט זה. עם זאת, מאחר שהשאלות המשפטיות כבר הוכרעו, כל בירור נוסף בנוגע לתקנון יהווה החלטה כללית בלתי מתקבלת על הדעת לגבי פעולות מינהליות. בנוסף, מציינת השופטת כי טענותיה של כפיר אינן תקפות במקרה הנוכחי וכי החברה אינה יכולה לבוא בטענות בשם היזם. לפיכך, הנתבעים זכאים לשכר טרחת עורך דין, אותו חויב כפיר לשלם.