ע"פ 538/89

תקציר

המערערים הורשעו מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, במתן שירותי דפוס ובהחזקת חומר עבור התאחדות בלתי מותרת, החזית העממית לשחרור פלסטין. בית המשפט העליון דחה את ערעורם על הרשעה זו. בית המשפט קבע כי "עיוורון מכוון" או "עצימת עיניים" הם תחליף תקף לידיעה ממשית בעת קביעת כוונה פלילית. עיקרון זה חל כאשר אדם חושד בעובדה בלתי חוקית אך נמנע מלאשר אותה כדי להכחיש ידיעה מאוחר יותר. המערער מס' 1 טען לאי ידיעת תוכן החוברת, שכן לא הבין ערבית, אך הודה כי לא בחן כראוי את החומר, ובכך גילם את עקרון "העלמת עין". בית המשפט הדגיש גם את חשיבות המודעות והזהירות במניעת פעילות בלתי חוקית, במיוחד כאשר היא פועלת בשולי החוקיות. המערערים היו מודעים לצורך בזהירות, אך נמנעו מלהפעיל מנגנוני בקרה לבחינת החומרים, דבר שהוביל להרשעתם. למרות שבית המשפט בחן אישומים אחרים, הם זוכו מחוסר ראיות מספיקות. בערעור הפחית בית המשפט את עונש המאסר שנגזר על המערער מס' 1 מ-20 חודשים ל-8 חודשים, תוך הכרה בגורמים מקלים כגון היעדר עבירות קודמות והשפעת הליך משפטי ממושך על פרנסתו. עם זאת, ההרשעה בנוגע להדפסת המדריך עומדת בעינה, ומדגישה את הצורך בערנות ובמיצוי דין בטיפול בחומרים הקשורים לארגונים בלתי חוקיים.