בג"צ 1499/11

תקציר

לעותרת, שהועסקה כטכנאית רנטגן מוסמכת בשלוש עבודות, נודע על הריונה ביום 16.4.2007. היא הפסיקה לעבוד אצל מעסיק אחד והחלה לבצע עבודות משרדיות עבור השניים האחרים, מה שהביא לירידה בשכר הכולל. לאחר שילדה בדצמבר 2007, היא תבעה מהמוסד לביטוח לאומי גמלת דמי שמירת הריון, אך נדחתה בתחילה. בעקבות עתירות לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ולבית הדין הארצי לעבודה, שאישרו את תביעתה באופן חלקי, הגישה עתירה לבג"ץ. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, ואישר את קביעת בית הדין הארצי לעבודה כי יש לחשב את הגמלה על בסיס השכר ממקום העבודה שבו הפסיקה העותרת לחלוטין לעבוד במהלך ההיריון. קביעה זו, התואמת פסיקה קודמת, קבעה כי הגמלה חלה רק על מעסיקים שהעובדת מפסיקה לעבוד בהם עקב הריון. עם זאת, בג"ץ לא הורה הוצאות לעותרת, נוכח הסכמת המשיב לשלם גמלה גבוהה יותר מזו שהורה בית הדין הארצי לעבודה, והכיר בנכונותה של המשיבה לסטות משיטת החישוב המקובלת במקרה פרטני זה.