ת"א 4527/05

תקציר

התובעת, תופרת, תבעה את מעסיקה בגין פציעות שנגרמו לה בתאונת עבודה. התובעת טענה כי התבקשה להחליף עובד נעדר ולחלק שקיות מתכות לעובדים. בעת שהרימה תיק, היא נפצעה בגבה ותבעה את הנתבע בגין אי מתן אזהרה או הנחיה ויצירת תנאי עבודה בלתי סבירים. הנתבעים חלקו על אחריותם, וטענו כי משקל השקית היה סביר והתובע לא התבקש להרים אותו. בית המשפט שמע עדויות מהתובעת, הממונה עליה, מנהל המתפרה ומנהל הייצור, וכן עיין במסמכים הקשורים לתאונה. נמצא כי גרסתה של התובעת לאירועים הייתה מדויקת יותר, וכי היא אכן התבקשה לחלק מתכות ונפצעה בעת הרמת שקית. בית המשפט קבע כי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי התובעת. הם לא סיפקו לה הדרכה או אזהרה מתאימה לגבי משקל השקית, שהוערך בכ-10 ק"ג, ולא ניתנו הנחיות כיצד לחלק את תכולתה. עבודתה הרגילה של התובעת לא כללה הרמת משקולות כבדות, והנתבעת לא התייחסה לגילה או להיסטוריה הרפואית שלה. למרות שמצא את הנתבעת אחראית, בית המשפט לא קיבל את טענת התובעת לרשלנות תורמת, שכן הסיכון לא נוצר על ידה. לצורך הערכת הנזק מינה בית המשפט מומחה רפואי אשר קבע כי נכותו הצמיתה של התובע היא 10%, מתוכם 7.5% יוחסו לתאונה. בית המשפט אימץ חוות דעת זו והוסיף וקבע נכות תפקודית בשיעור של 7.5%. בית המשפט פסק לתובע 50,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות בעבר, 35,000 ש"ח בגין ירידה בכושר ההשתכרות, 10,000 ש"ח בגין עזרה וסיעוד, 3,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ו-50,000 ש"ח בגין כאב וסבל. לאחר ניכוי סכומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, הסכום הכולל שחבה הנתבעת לתובע היה 119,400 ש"ח. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.11.2009.