בש"א 3944/05

תקציר

המשיב הגיש תביעה נגד המבקש בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה ביום 10.3.92, בתחום שיפוטו של המבקש, עקב החלקה על שאריות חצץ וכורכר. המבקשת עתרה לדחות את התביעה בנימוק שהיא חסומה על פי חוק, לאחר שהוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים לפי חוק ההתיישנות. המשיב טען, כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בהתבסס על סעיפים 15 ו-16 לחוק, הקובעים את קיצור תקופת ההתיישנות בנסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט מצא כי שלוש התביעות הקודמות, אשר נדחו בשל כישלונות המשיב בניהול התיק, אינן נופלות בגדר הוראות סעיף 15, החל על תביעות שנדחות על הסף. בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקה קודמת בעניין צור, והדגיש כי תביעה שנדחית בשל מחדלי התובע אינה מבטאת את כוונת התובע לעמוד על זכויותיו. יתר על כן, התרת הארכות במקרים כאלה תפגע במאזן האינטרסים המוגן על ידי תקופת ההתיישנות. לפיכך, קבע בית המשפט כי התביעה הנוכחית, בהיותה התביעה הרביעית, נדחית על הסף, ונעתר לבקשת המבקש לדחות את התביעה על הסף. המשיב חויב לשלם את הוצאות המבקש. אף שמסקנה זו סותרת את הפסיקה הקיימת, הציע בית המשפט לבחון מחדש את הסוגיה על ידי המחוקק.