הפ"ב 15975-12-10

תקציר

בית המשפט דן בתפקידם של הבוררים ובהיקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית בתיקי בוררות, ומדגיש כי אל לבתי המשפט להתערב במהותן של החלטות בוררים. שתי טענות עיקריות הועלו כנגד פסק הבורר במקרה זה. ראשית, טען המבקש כי הבורר המשיך לדון בערעור למרות בקשה תלויה ועומדת להסרתו, דבר שפגע בעקרון האליבי. בית המשפט דחה טענה זו והסביר כי בניגוד למערכת המשפט, בוררים אינם מחויבים לעצור הליכים בשל בקשת הסרה, והמבקש לא ביקש עיכוב בוררות. שנית, המבקש טען כי הבורר שגה בכך שלא שקל "ראיות חדשות" במהלך הערעור. הבורר פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים כאוסרים על קבלת כל ראיה חדשה בערעור. בית המשפט מצא כי גם אם פרשנותו של הבורר הייתה שגויה, ניתן היה להשיג את הראיות הנדונות בשקידה ראויה טרם פסק דינו של הבורר הראשון והחלטת הבורר לא פגעה בזכויות יסוד פרוצדורליות כלשהן. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין עילה לבטל את פסק הבורר ודחה את בקשת הביטול, תוך אישור פסק הבוררות עצמו. בנוסף, חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.