עע"מ 325/07

תקציר

במקרה זה ביקשו המערערים לבטל את הפקעת אדמתם בכפר סבא, שנלקחה במקור בשנת 1975 לצורכי ציבור, בטענה כי המקרקעין הבלתי מנוצלים מעידים על ויתור על ייעוד. לחילופין הם תבעו פיצויים, בטענה לעיכוב בניצול הקרקע לייעודה הציבורי. על הקרקע, חלק משטח גדול יותר, נבנה בית ספר, ועל החלק הנותר הוקם מאוחר יותר מגרש חניה. בית המשפט המחוזי קבע כי השימוש בקרקע כחניון למבקרי בתי ספר אינו מהווה נטישת ייעודה המופקע, שכן חניה ציבורית משרתת צורך ציבורי לגיטימי. בג"ץ אישר קביעה זו, לא מצא שיהוי בלתי סביר במימוש מטרות ההפקעה והדגיש כי מימוש הדרגתי בשל אילוצים כספיים אינו פסול. כמו כן, נקבע כי התב"ע מותרת לשימוש ציבורי כאמור, בהינתן תכנית עירונית משנת 2007 המתירה חניות למבני ציבור. בית המשפט דחה את תביעות המערערים לפיצויים בנימוק שיש להגיש תביעות פיצויים בבית משפט אזרחי, שכן לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בסכסוכים כספיים. בנוסף, הטענה בדבר שיהוי שלא כדין אינה מהותית דיה כדי לחייב ביטול, שכן האינטרס הציבורי בשמירה על נוחות החניה גבר על הנזק הפוטנציאלי למערערים. הערעור נדחה, והותירה פתוחה האפשרות למערערים לנהל תביעה אזרחית נפרדת לפיצויים.