עע"מ 4618/20

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת על היטל היוון תחנת דלק ושטחי מסחר סמוכים שמכרה המערערת. שכר הטרחה הוערך תחילה על ידי שמאי ממשלתי, לאחר מכן נבדק על ידי שמאי מחוזי, ולבסוף הוחלט על ידי ועדת התנגדויות. המערערת טענה כי הוועדה לא הייתה מאוזנת ואף העלתה מספר טענות הנוגעות להליך השומה, לרבות היקף המכירות, סיווג התחנה, הערכת שווי דמי השכירות והערכת שווי הקרקע. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה נגד החלטת הוועדה, והוביל את המערער להגיש ערעור. עם זאת, ערכאת הערעור הבהירה כי הרכב הוועדה לא היה בלתי מאוזן וכי המערערת לא ביקשה את פסילתה בשלב מוקדם יותר של ההליך. לגופו של עניין, בית המשפט הדגיש כי דמי ההיוון נדונו בפני מספר גורמים מקצועיים, ויש לכבד את החלטותיהם אלא אם קיים חוסר סבירות קיצוני. טענות המערערת בדבר הנחיות השומות, פוטנציאל המכירות וגורמים נוספים נמצאו כחלק משיקול דעתם המקצועי של גופי השומה. משכך, הסכימה ערכאת הערעור עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחתה את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי ההתערבות בהחלטת ועדת ההתנגדויות מצומצמת בהיקפה. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיבים. השופטת ד' ברק-ארז והשופט י' אלרון הסכימו עם פסק הדין.