ע"א 970/93

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור בדבר אכיפתו והכרתו של פסק חוץ במערכת המשפט הישראלית. ערכאת הערעור החליטה לקבל את הערעור והפכה את החלטת בית משפט קמא. השופטים הסכימו שכל צד צריך לשאת בהוצאותיו. הנושא המרכזי היה אי-הפעלתם של פסקי חוץ בישראל, אלא אם כן הם משולבים פורמלית במשפט הישראלי באמצעות הליכים משפטיים ספציפיים. תהליך זה מונחה על ידי חוק אכיפת פסקי חוץ, המבחין בין שני היבטים של פסק חוץ: ההיבט הפרטי הנוגע לזכויות הפרט של בעלי הדין וההיבט הציבורי הקשור ליחסים בינלאומיים וריבונות המדינה. מבחינה היסטורית, הדדיות ונימוס בינלאומי השפיעו על אכיפת פסקי דין זרים, אך הדגש עבר לזכויות הפרט. החוק הישראלי מחייב הדדיות לאכיפה והסכם ספציפי להכרה ישירה בפסקי חוץ. ההפרדה המובהקת בין אכיפה (המתמקדת בחובות בין צדדים) לבין הכרה (עניינה בזכויות) מדגישה את ההבדלים הפרוצדורליים והמהותיים. במקרה זה, בקשת ההכרה נדחתה בשל היעדר הסכם הכרה הדדית בין ישראל לנבאדה, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק. לפיכך הותרה העתירה, אך ללא אכיפה ספציפית בשל היעדר ההסכם הבינלאומי הנדרש.