עת"מ 17733-03-20

תקציר

העותר, חוכר חלקה המחולקת לשני חלקים, הגיש עתירה נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פרדס חנה-כרכור להעניק היתר בניה למשיבים לימור ורפאל, בעלי חלקה א' בחלקה. בעתירה נטען כי היה על הוועדה המקומית להפנות את העניין לערכאות המוסמכות בשל מחלוקת קניינית, וכי המשיבים מנסים לנצל את זכויות הבנייה של העותר. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי העותרת הייתה מודעת והסכימה עם פרטי העסקה, לרבות חלוקת זכויות הבנייה, וכי צדקו הוועדות כשאישרו את בקשתן להיתר בניה, שיש לה תמיכה קניינית מספקת. גם הוועדה המקומית וועדת הערר דחו את טענות העותר, וקבעו כי הוועדות אינן מוסמכות לדון בשאלות קנייניות וכי המשיבים מסרו את המסמכים הקנייניים הדרושים. בית המשפט קבע כי סיכויי ההצלחה של העותרת הם מזעריים, שכן החלטות הוועדות היו נכונות מבחינה תכנונית. זאת ועוד, מאזן הנוחות לא היטיב עם העותר, ושיקולי צדק והגינות פעלו לרעתו. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת העותר לצו ביניים והורה לו לשלם 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים ולוועדות המקומיות והערר.