רע"א 7215/18

תקציר

עניינה של התביעה בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שאישר החלטה קודמת של בית משפט השלום, בעניין תביעת פינוי שהגישה העירייה נגד הורי המבקש ונתבעים נוספים. העירייה ביקשה לפנות את הנתבעים מכ-3,665 מ"ר של קרקע שנוצלה לעסקים שונים. הקרקע, שרובה בבעלות המדינה, הופקעה מכוח תוכנית מתאר לצורכי ציבור. לאחר שהנתבעים לא התפנו בעקבות דרישה משנת 2012, פנתה העירייה להליכים משפטיים. הנתבעים טענו נגד הפינוי, בטענה להתיישנות, היתר מכללא מהעירייה וזכויות כדיירים מוגנים, ואילו העירייה עמדה על זכאותם החוקית לקרקע, בנימוק של זכויות הפקעה. בית משפט השלום פסק לטובת העירייה, העניק להם חזקה וחייב את הנתבעים לשלם דמי שימוש מופחתים. הנתבעים ערערו, ערערו על סמכותו של בית המשפט וטענו כי העירייה, בשל היעדר בעלות רשומה, הייתה צריכה לפעול מכוח הוראה משפטית אחרת המחייבת סמכות של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט המחוזי (בדעת רוב) אישר כי לבית משפט השלום סמכות שיפוט, ועמד על זכותה של העירייה לתבוע לפי חוק המקרקעין בגין החזקה. דעת המיעוט היטיבה עם המערערים, וטענה כי היה מקום להגיש את התביעה לפי הפקודה להליכים ספציפיים להפקעה. ההחלטה לדחות את בקשת רשות הערעור התבססה על ההנחה כי הנסיבות היו ספציפיות למקרה ולא הציגו שאלות משפטיות רחבות יותר המצדיקות התערבות של ערכאה גבוהה יותר. כמו כן חויב המבקש לשלם הוצאות לאוצר המדינה.