רבני 1447330/1

תקציר

פסק דין זה עוסק בהסכם גירושין בין בני זוג שנישאו על פי הדין העברי והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים. במסגרת הליך הגירושין הסכימו בני הזוג למכור את רכושם המשותף ולחלק את התמורה. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם חוב של מיליון שקל לאביו של הבעל צריך להיות צמוד למדד המחירים לצרכן. מקורו של החוב בהלוואה שנתן האב לבני הזוג לצורך רכישת הנכס, אשר הובטחה בשטר חוב הקובע הצמדה. במהלך הליכי הגירושין נדונה סוגיית ההצמדה אך בסופו של דבר הושמטה מהמתווה המוסכם. בהמשך ערער הבעל, וטען כי יש לקשור את החוב על פי שטר החוב. בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה את הערעור בקובעו כי נושא ההצמדה לא הועלה בעקשנות במהלך המשא ומתן וכי הצדדים הגיעו להסכם פשרה שמשמעותו שהחוב לא יהיה קשור. בית המשפט הדגיש את האופי הפשרני של ההסדר ואת נוכחותו של אביו של הבעל במהלך הדיונים, דבר המצביע על ויתורים הדדיים. עוד ציין בית המשפט כי דרישת הבעל להצמדה לכל הסכום של 3 מיליון שקל, כולל מתנה לילדים, נראתה לא כנה וניסיון להטעות את בית המשפט. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי יש לפסוק את הסכמת הצדדים, כפי שנרשמה במתווה, ודחה את הערעור מבלי לפסוק הוצאות, נוכח היעדר חוסר תום לב ברור מצד הבעל.