ע"פ 12145-12-12

תקציר

שני ערעורים הוגשו על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה בעניינם של שני נאשמים, סאני בן ברוך לסרי ומשה וקנין, אשר יחד עם שני נאשמים נוספים קשרו קשר לביצוע עבירת פריצה. ארבעת הנאשמים הכחישו תחילה את המיוחס להם, אך בהמשך חזרו בהם והודו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט המחוזי הרשיע וגזר על סאני ומשה מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ופיצויים לקורבן. שני הנאשמים ערערו על חומרת עונשם. סאני טען כי הוא היה מעורב פחות בקנוניה ובתכנון הפריצה בהשוואה לנאשמים האחרים, ובית המשפט היה צריך להעדיף את שיקומו ולשקול את גילו הצעיר ואת סיכויי הרפורמה. משה טען כי בית המשפט שגה בכך שלא פעל בהתאם להמלצות שירות המבחן והבחין בין עונשו לעונשם של יתר הנאשמים, מה גם שהיה לו תפקיד מזערי בסיוע לפריצה. רוב ערכאת הערעור, שיוצגה על ידי השופטים עודד גרשון ואלכס קיסריה, החליטה לדחות את שני הערעורים, מתוך סברה כי העונשים שהוטלו על ידי בית המשפט הפרוצדורלי היו מאוזנים ואינם חורגים ממדיניות הענישה הראויה. דעת הרוב קבעה כי מדובר בעבירות חמורות המחייבות עונש מרתיע, ונסיבות חייהם הפרטניות של הנאשמים נשקלו על ידי בית המשפט הפרוצדורלי. השופטת תמר שרון-נתנאל סברה בדעה חולקת, וסברה כי יש מקום להתערב בגזר הדין בעניינם של שני המערערים וכי האינטרס האישי שלהם והאינטרס הציבורי בשיקומם מצדיקים הקלה. היא הציעה להפחית את תקופת המאסר בפועל לשישה חודשים, שירוצו כעבודות שירות, ולהטיל עליהם פיקוח על תנאי. בסופו של דבר החליטה ערכאת הערעור, ברוב קולות, לקבל את הערעור ולתקן את גזר הדין. במקום מאסר בפועל, נגזרו על כל אחד מהמערערים שישה חודשי עבודות שירות והושמו בפיקוח על תנאי למשך 18 חודשים. שאר חלקי גזר דינם נותרו ללא שינוי.