ע"א 359/69

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך הלוואות, בו לווה המערער, המיוצג על ידי אליהו לזר, 7500 ל"י מהבנק המשיב, המובטחים במשכנתא על דירת המערער. ההלוואה שימשה לתשלום עמלות שונות לבנק ולגורמים אחרים. המערערת טענה כי קיבלה פחות מערך ההלוואה המוסכם וכי יתרת ההלוואה נשמרה בידי לזר. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבנק, אך בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור. נמצא כי הבנק, יחד עם משיבים נוספים, קיבל ריבית שלא כדין מעל השיעור המרבי המותר בחוק – 281.56 ל"י מראש ו-631.22 ל"י בדיעבד. סכומים אלה, ששולמו במסווה של עמלות או דמי תיווך, היו למעשה תשלומי ריבית, והמערערת לא הייתה חייבת לשלמם. פסק הדין התייחס גם לטענות המערערת כנגד שתי חברות, ארגוס וצ'כוסלובקיה, אשר קיבלו סך של 696.88 ל"י דמי ביטוח ודמי תיווך. בית המשפט קבע כי סכומים אלה, למעט 225 ל"י בדמי ביטוח, הושגו במרמה והורה לחברות להשיב 360.42 ל"י למערערת. גם השימוש בהליכי צד ג' נגד חברות אלה היה מוצדק, שכן מדובר ביחסים כספיים מורכבים בין כל הצדדים. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור בעניין 899 ל"י שהוחזקו לכאורה בידי לזר, מחוסר ראיות מספיקות, ונגד שני משיבים שלא נשאו באחריות אישית. הבנק חויב לשאת בהוצאות המשפט של המערער.