ע"א 7841/22

תקציר

הערעור נדחה מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, בשל הימנעותו של המערער מלפעול בתום לב במהלך הליכי פשיטת רגל. הליכים כאלה מציעים לחייבים הזדמנות להשתקם כלכלית אך מגיעים עם ציפייה לתום לב, במיוחד כאשר החייב יוזם את ההליך. המערערת לא עמדה בציפיות אלה בכך שצברה חובות בפיגור ואי מסירת דוחות חודשיים מדויקים, למרות שניתנה לה הזדמנות לתקן מחדלים אלה ולהמשיך בגיבוש תכנית פירעון. ההנחה כי חובותיו הוסרו בטרם עת, בהתבסס על פרשנות שגויה של החלטת בית המשפט המחוזי מינואר 2021, הייתה מופרכת. בית המשפט קבע כי עליו להתייחס לחסרונותיו ולהגיש הודעת עדכון בתוך 60 יום, דבר שלא עשה. ערעורו נדחה לא רק משום שלא נענה, אלא גם משום שביקש בתחילה להפסיק את ההליכים בעצמו, ולא הותיר לו כל עילה להתלונן כאשר בקשתו נענתה. הרצון המשתנה לבטל או להמשיך את ההליכים סיבך עוד יותר את העניין. בנוסף, טענתו כי אין לו נכסים - לרבות נכסים בירושה - שמהם ניתן לממש את החוב, שללה כל טובת הנאה פוטנציאלית מהמשך ההליך. המנהל המיוחד הציע בעבר להמשיך בשל הטבות פוטנציאליות לנושים, אך היעדר הנכסים של המערערת מבטל ציפיות אלה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צורך בתשובה או בצו הוצאות, נוכח אופייה הפרוצדורלי של ההחלטה.