ת"א 50711-09-17

תקציר

בית המשפט מצא כי שתי הגרסאות של הסכם מכר המניות שהוצגו על ידי הצדדים נחתמו, אך הגרסה השנייה, תוך השמטת שכר התובע, נחתמה במכוון כדי להונות את רשויות המס ולא מתוך מרמה או הטעיה כפי שטען התובע. הגרסה הראשונה של ההסכם, כולל השכר, נחתמה ב-3 בנובמבר 2008, והגרסה השנייה נחתמה במועד מאוחר יותר, ככל הנראה לאחר מימוש האופציה ב-2009. מטרת החתימה על הגרסה השנייה הייתה להסתיר מרשויות המס את תנאי העסקה האמיתיים. עוד קבע בית המשפט כי טענת הנתבעים כי התמורה בגין המניות מוגבלת לערבות אינה סבירה וכי סכום חד פעמי של 6 מיליון שקל, שישולם בתשלומים על פני 20 שנה, הוא הסכם סביר יותר. התנהלות הצדדים בפועל והסכמתם להפחתת השכר תמכו בממצא זה. בנוסף, קבע בית הדין כי פסק דינו של בית הדין לעבודה, שפסק לתובעת פיצויי פיטורים, אינו מונע מהתובעת לתבוע תמורה מניתית בהליך הנוכחי. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת זכאית ליתרת תמורת המניות, בסך 1,232,305 ₪, שתשולם ביחד ולחוד על ידי הנתבעים 2 ו-3. סכום זה כולל הפרשי הצמדה, ריבית ומע"מ. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם את שכר טרחת התובע והוצאותיו. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ועומדת להם זכות ערעור כדין.