עמ"ש 17309-05-17

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט לערעורים ודחה בסופו של דבר ערעורים הנוגעים לקביעת מזונות קטינים. בית המשפט הדגיש כי בית המשפט קמא מצויד בדרך כלל להכריע בעניינים אלה, נוכח יכולתו להעריך את נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ויש להגביל את התערבות הערעור למקרים שבהם קיים איזון בלתי ראוי בעליל. השיקול העיקרי היה צרכי הילדים ביחס ליכולותיהם הכלכליות של ההורים. בית משפט קמא קבע מזונות בסך 2,330 ₪ לקטין, סכום שנקבע לנכון מבלי לקפח אף אחד מהצדדים. למרות שהאב ערער על הסכום שנקבע, בטענה שאינו תואם את מצבם הכלכלי, בית המשפט לערעורים תמך בהערכת בית המשפט קמא. בית המשפט בחן את מצבם הכלכלי של שני ההורים, וציין את קבלת קצבת הנכות והתלויים על ידי האב, אשר השלימה את כושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו. בית המשפט בחן באופן ביקורתי את טענותיו של האב למצוקה כלכלית, את הסכם הפרידה הרכושי לכאורה שלו עם בת זוגו, והציע הכנסה מעבודה פוטנציאלית, וקבע כי לאב יכולת להשתכר. למרות שהאב טען שבעיות בריאותיות מונעות ממנו לעבוד, עדויות מומחים הצביעו על כך שהוא כשיר לעבוד. בית המשפט קבע כי הכנסתה הפנויה של האם עומדת על 4,310 שקל, תוך התחשבות בהכנסתו הצפויה של האב בסך 6,500 שקל, הוגנת בהתחשב בנסיבותיו ובאחריותו. החישוב הנוסחתי הביא למסקנה קרובה להכרעתו של בית משפט קמא בעניין דמי מזונות. בית המשפט הכיר בנטל המשמורת הגדול יותר של האם והכיר בכך שפער ההכנסות בין הצדדים מצדיק סטייה בחישובים, תוך הבטחת הגינות מול קביעות נוסחתיות נוקשות. אישור שיקול הדעת הגמיש נועד לתעדף את טובת הילדים תוך חלוקת נטל המזונות באופן שוויוני. לבסוף, פסק הדין חזר והדגיש כי בעוד שחישובים מתמטיים מנחים החלטות, הצדק דורש לעתים התאמות כדי להבטיח חלוקת אחריות שוויונית בתיקי דיני משפחה.