רע"א 33679-06-17

תקציר

בפסק דין שניתן במאי 2014 נצטוו שני המבקשים לפנות נכס בתל אביב בו שהו שלא כדין, ולהשיב את החזקה בנכס לרשות הפיתוח, הבעלים החוקיים. פסק הדין אפשר דחיית הפינוי עד לסוף אוגוסט 2014, ופירט תנאים נוספים שבהם יוכלו המבקשים לבקש ארכה נוספת. במהלך שלוש השנים הבאות הגישו המבקשים חמש בקשות להארכת מועד הפינוי, ארבע מהן אושרו בכפוף לתנאים מסוימים, ואילו הבקשה החמישית נדחתה. לאחר מכן ערערו המבקשים על דחייה זו, בטענה כי זכותם לקיום מינימלי בכבוד צריכה לגבור על זכותה של רשות הפיתוח לקניין, מה גם שאין להם מקום מגורים אחר. המשיבה, רשות הפיתוח, התנגדה לערר וקבעה כי המבקשים פלשו למקרקעי ציבור שלא כדין, וכי היא אינה אחראית לספק להם דיור חלופי. בסופו של דבר נדחה הערעור, ולמבקשים ניתנה רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב. ניתנה להם ארכה עד פברואר 2018 לפנות את הנכס, ואף אחד מהצדדים לא חויב לשלם הוצאות.