ע"א 28292-10-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור אזרחי בנוגע לסכסוכים כספיים הנובעים ממספר עסקאות נדל"ן והלוואות כספיות בין צדדים. המערער ערער על חלק ניכר מממצאיו של בית משפט קמא וביקש לקיים דיון חוזר, אך שופטי הערעור דחו וציינו כי בתי המשפט אינם נדרשים להתייחס לכל טענה במפורש. השופטים התמקדו בארבעה טיעונים מרכזיים. ראשית, באשר לטיב היחסים בין הצדדים, בית המשפט הכיר ביחסי דוד-אחיין מיוחדים, אך דחה את טענת המערערת כי הם השפיעו על פסק הדין. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי תביעתה הכספית של ההגנה מחייבת מסמך בכתב, שהמערער נמנע מלהמציא. שנית, השופטים מצאו טעות בחישוב החוב על ידי בית משפט קמא ביחס לארבעה שיקים, וקבעו את הסכום המגיע בפועל. שלישית, השופטים הסכימו עם המערער כי שגה בית משפט קמא בחישוב הריבית על רכיב שני בפסק הדין הנוגע להלוואה בסך 114,800 דולר, וקבע סכום מתוקן. לבסוף, קבעו השופטים כי אין לחייב את המערערת במס ערך מוסף (מע"מ) על שכר טרחת עורך דין, בהתאם לתקנות המתוקנות. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, והסכום הכולל שנגבה מהמערער ואחיו הותאם ל-3,434,426 ש"ח, לצד 62,026 ₪ נוספים שנגבו מהמערער בלבד. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והחלטת בית משפט קמא התקבלה בתיקונים קלים.