עפמ"ק 11769-11-19

תקציר

המערער הורשע בהפרת צווים שיפוטיים הנוגעים לצווי הריסה למבנה. ערכאת הערעור מסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא, ומקבלת כי התביעה הצליחה להוכיח את טענותיה מעבר לספק סביר. בית המשפט דוחה את טענות המערער ביחס לקביעות עובדתיות, ואינו מוצא חריגים לכלל של אי התערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. גם טענותיו של המערער בדבר מצבו הנפשי נדחות, שכן בית המשפט בוחן את עדותו המתחמקת ואת אי שיתוף הפעולה שלו עם הבדיקה הפסיכיאטרית המבוקשת. עוד מצדיק בית המשפט את דחיית טענתו בדבר מצבו הנפשי בקובעו כי המערער זנח את תביעתו ולא נתן חוות דעת רפואית תומכת, חרף שניתנו לו הזדמנויות רבות לעשות כן. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא פגיעה בתחושת הצדק וההגינות בשל השמדתם בטרם עת של חומרי חקירה, שכן המערער היה מודע לצו ההריסה ובחר שלא לקיימו במשך שנים. גם הערעור על גזר הדין נדחה, כאשר בית המשפט מדגיש את הצורך במאסר בפועל במקרים כאלה כדי לשמור על שלטון החוק ולהרתיע מפני עבירות דומות. התנהלותו של המערער, המאופיינת בהפרות חוזרות ונשנות של צווים שיפוטיים, מצדיקה את העונש שהוטל, הכולל מאסר מותנה ממושך וקנסות כספיים.